שיתוק מוחין יכול להיגרם בכל אחד משלושת השלבים העיקריים של החיים, דהיינו במהלך תקופת ההיריון, במהלך הלידה עצמה ובמהלך החיים שלאחר הלידה. בכל אחד מן השלבים הללו, משתה כמובן הגורם האפשרי לשיתוק מוחין כפי שיפורט להלן:
במהלך תקופת ההיריון, הגורמים הידועים לשיתוק מוחין הם בעיקר מחלות שונות אצל האם כגון אדמת, דלקת קרות המוח וכד', מצב של חוסר אספקת חמצן בדם של האם, מצבים שונים המביאים למצוקה עוברית קשה בעקבות חוסר בהגעת חמצן למוחו של העובר למשל בשל קשר בחבל הטבור או סיבוך שלו מסביב לגופו או צווארו של העובר, פגמים שונים במוחו של העובר בשל מלות גנטיות או אחרות, פגות וכו', אשר מונעים מן המוח להגיע לרמת התפתחות תקינה.
במהלך הלידה, הגורמים הנפוצים לשיתוק מוחין הם ליקוי כלשהו בהתנהלות הליך הלידה עצמו אשר מביא להתמשכות הלידה או לחילופין ללידה מוקדמת ומהירה מידיי שאינה תואמת את הנסיבות. בנוסף ידוע שגם לידה לפני המועד של פג במשקל נמוך, עלולה להביא למצב של שיתוק מוחין בדרגה כלשהי. גורמים נוספים הינם מצב של לידה טראומטית שבמסגרתה נגרמת חבלת ראש כלשהי לילוד, מצב של מחסור באספקת חמצן למוחו של הילוד (מצב זה קרוי היפוקסיה) בשל תשניק סב לידתי, זיהומים שונים וכו'.
שיתוק מוחין יכול להיגרם גם לאחר הלידה ובמהלך החיים הרגיל. בעיקר מדובר במקרים שבהם מתרחשת חבלה ישירה בראש הגורמת לפגיעה מוחית, חום גבוהה מאד אצל תינוקות בעקבות מחלה כלשהי, הידבקות במחלות שונות המזיקות למוח כגון דלקת קרום המוח וכד'. חשוב לזכור אולם שלמרות שגורמים אלו עלולים לגרום לשיתוק מוחין במהלך החיים, כיום יודעת הרפואה להתגבר על רובם בצורה שתביא לסיכוי נמוך מאד שאכן שיתוק מוחין יגרם בסופו של דבר בעקבותיהם ולפיכך רוב רובם של המקרים שבהם נגרם שיתוק מוחין, הינם בשלב ההיריון או הלידה עצמה.
כיום לא ניתן לרפא מצב של שיתוק מוחין שכן הרפואה אינה יודעת עדיין כיצד לשקם תאי מוח פגועים. אי לכך, מי שסובל משיתוק מוחין, יישאר נכה ברמה כזו או אחרת למשך כל ימי חייו. כל שניתן כיום זה לנסות ולגרום לחייו של מי שסובל משיתוק מוחין, להיות קלים יותר, באמצעות לימוד טכניקות שונות של ניהול חיים היומיום ושימוש העזרים רפואיים ותפקודיים שונים, הבאים לפצות על מגבלות תנועה, קשיי מוטוריקה, בעיות קוגניטיביות, יכולת למידה לקויה, תפקוד רגשי ירוד וקושיים של יכולת השתלבות בחברה.
